הכרעת דין בתיק ת"פ 17772-09-11

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום אני מרשיעו.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ב אלול תשע"א, 11/09/2011 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוענת:

מדובר בנאשם ללא עבר פלילי. יליד שנת 85, הודה והורשע בפני בית המשפט בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, בשלושה מועדים שונים בחודש אוקטובר 2001, בחודש מרץ 2010, וכעת בחודש ספטמבר 2011.

הנאשם אמנם טוען בהודאתו כי נכנס לישראל, לצורכי עבודה, אך כפי שרואים הוא לא למד הלקח, נכנס 3 פעמים, למעשה מצפצף על החוקים ועושה על דעתו וכרצונו בכניסתו לישראל.

העבירה של איסור כניסה לישראל ללא אישור היא עבירה שעוגנה בחוק והמחוקק התכוון כי תקלח ברצינות וזאת נוכח הסיכון והקושי בסיכון העונשים מי נכנס לצורכי עבודה ומי נכנס מעבר לכך ומהווה סכנה.

יצאה פסיקה לפני חודשים ספורים, מבית המשפט, על כך שכל עוד לא הוצגו אישורים ממשיים לטענות בית המשפט צריך להתעלם מהם. אישורים על בעיות רפואיות ועל כך שבא לעבוד או כל אישור כזה.

מבקשים להסתכל על העבודות ולהטיל עונש שיהלום. לכן בית צריך להטיל עונש מאסר בדמות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וכן שבית המשפט יטיל איסור כניסה לישראל.

ב"כ הנאשם טוען:

לצורך הדיון היום מוכן לאמץ את עתירתה של התובעת, על מנת להוכיח טענות יש צורך במסמכים והוכחות שיוצגו לבית המשפט ואי אפשר לטעון הדברים בעלמא.

אלא הדברים עובדים בשני הכיוונים, גם לומר שאדם יכולה לעלות ממנו מסוכנות כזו או אחרת שחלילה יפגע בביטחון המדינה, צריך שיהיו לכך ראיות.

בית המשפט יודע כי הכלל ...

לאחר תרגום הדברים על ידי ב"כ הנאשם לנאשם.

ב"כ הנאשם ממשיך טוען:

בית המשפט יודע כי הכלל הוא שאדם נענש על מעשיו שלו ונענש על מעשים שיוצאים מהכח אל הפועל, ולא מעשים שיכול אדם לעשות אותם.

כל אדם יכול לעשות דברים רעים, אי אפשר להעניש אדם מסויים כי היו אנשים מאותה קבוצה, או אותו מוצא או אותו מקום גיאוגרפי וביצעו פשעים או עבירות.